הכלוב פתוח
חברים אהובים,
אתמול היה יום אחרון בעבודה שכירה.
כל יום, כשבאתי למשרד ואפילו לפעמים נהניתי מה"זנות הטכנולוגית" (מכירת המוח שלי בכסף:), הרגשתי, כמה דברים אני מסוגלת לעשות, אם לא הייתי צריכה לבוא כל יום למשרד המאובק, וכמה עוד יש עלי לעשות בקשר ליעוד שלי..
רק הפחדים מנעו ממני לעשות את השינוי הסופי, וגם אמונות מגבילות, וזה שפעם כבר עשיתי שינוי כזה ולא הצלחתי להתפרנס, אבל הפעם הכל שונה.
אז הכלוב תמיד היה פתוח – אבל כל הזמן הרגשתי, שזה עוד לא הזמן האידאלי, יש משכנתא, יש גני ילדים לשלם וכו'.
היה רק דבר אחד שהצדיק את זה שנשארתי כל כך הרבה שנים בהייטק – לא רציתי לברוח, כי משהו לא הסתדר, לעזוב, כי לא הצלחתי. תמיד היתה לי תחושה ,שלברוח זה לא לעבור את השעור. והעבודה האחרונה היתה בעצם עבודה אידאלית – 5 דקות מהבית, אנשים נחמדים, תוכן מעניין מבחינה טכנולוגית, משרדים יפים ו30K כל ראשון לחודש בחשבון. אז הפעם עזבתי לא כי היה לי רע, אלא בגלל שסיימתי את השלב הזה בחיים. עזבתי, כי היעוד שלי והשליחות הם במקום אחר.
יצאתי מהכלוב הפתוח למסע של השליחות והפעם יש לי תוכנית מדוייקת, אסטרטגיה ומוכנות אמיתית פנימית. עבדתי על המוכנות הזו ועל התוכנית בחצי שנה אחרונה באינטנסיביות רבה, והינה התוצאה.
יש בי החלטיות ונסיון של יותר מ-10 שנים כמאסטרית של רייק ותראפיסטית, יותר מ100 שעות אימון הוליסטי עם סופרוויזן.
למי שמעניין מה אני הולכת לעשות, אז הינה : www.reiki-anandi.com)
ביום חמישי היה יום אחרון בעבודה. אחרי היום הזה נסעתי לראות את השקיעה והרשתי כמו ידלה בחנות ממתקים:)
האם יבוא הביום שכולם יעשו מה שהם אוהבים?
תאחלו לי בהצלחה, חברים!